פירוש על שמואל א 29:1

ויקבצו אחר שהתקבצו ביום הראשון בשונם (כנ''ל כ''ח ד') התקבצו ביום הב' (אחר שב שאול מבעלת אוב) אפקה, שקרבו יותר אל מחנה שאול:

בעין. בעין המים, והוא מעין:

פרשה ארבעה עשר בסיפור איך הלך דוד ואנשיו עם אכיש מלך גת בחברת הפלשתים למלחמה על שאול, ושלא נתנוהו פלשתים ללכת עמהם וחזר לצקלג ומצא שהציתוה העמלקים באש וישבו את כל אשר בה, וילך דוד אחריהם וישמידם וישב את כל השלל. תחלת הפרשה ויקבצו פלשתים את כל מחניהם, עד ופלשתים נלחמים בישראל וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה היא מה שהעיר רלב"ג בזה, והיא איך הסכים דוד ללכת עם הפלשתים להלחם בישראל? ואם הוא לא רצה לשלוח יד בשאול להיותו אדונו ומשיח השם בהיותו במערה בידו, או בהיותו במחנה ישן לפניו ארצה, איך הלך עתה להלחם בו? והנה זה היה מרד ועון פלילי, כל שכן בעם ישראל שלא עשו עמו רעה והיה נמשח עליהם מלך מאת השם, ואיך הלך להלחם בהם? ותשובת רלב"ג לא יספיק לזה כמו שאבאר:

השאלה השנית במה שנתוכחו דוד ואכיש על החזרתו מהמלחמה, וזה כי אכיש אמר לדוד ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובואך במחנה וגו', ובעיני הסרנים לא טוב אתה ועתה שוב בשלום, ודוד לא רצה ולא נתפייס בדבריו והשיבו מה עשיתי ומה מצאת בעבדך וגו', ואחרי כן חזר אכיש לומר הדברים שאמר בעצמם ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך האלקים אך סרני פלשתים אמרו וגו' ועתה השכם בבקר וגו', ונתפייס דוד בדברים האלה ולא נתפייס אליהם בראשונה, וראוי לדעת סבת זה:

השאלה השלישית באמרו ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם, ויקשה למה אמרו העם לסקול את דוד? והנה לא נשרפה צקלג ולא נשבו הנשים והטף לסבתו, ולא נתעצל דוד מהנקמה עד עתה ובשבי הלכו נשיו גם כן, ולמה יסקלו אותו העם על זה יותר משיסקול דוד אותם עליו? גם לא הלך משם ברצונו כי אם במאמר אכיש:

השאלה הרביעית באמרו ויקח דוד את כל הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד, והפסוק הזה יקשה משני פנים. האחד מאמרו והבקר נהגו לפני המקנה, והנה הבקר ההוא הוא המקנה, עד שפירש רד"ק בשם אביו שבקר האויבים נהג לפני המקנה של דוד, וזה פועל בטל והודעה בלתי נצרכת. והשני באמרו ויאמרו זה שלל דוד, ולא זכר למי אמרו זה ולא למה אמרו אותו, ולא נזכר כזה בשאר הפעמים שהביא דוד שלל מהאויבים, עד שפירשו זה על הדרך (סנהדרין פרק ב' כ' ע"ב) שעשה המלך ואין ממחין בידו, וזה לא נזכר בכתוב:

השאלה החמישית במה שאמר דוד (לאומרים יען אשר לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל) לא תעשו כן אחי את אשר נתן השם לנו וישמור אותנו ויתן את הגדוד הזה בידינו וגו', ובפסוק הזה אין גזרה, וגם הטענה הזאת אינה טענה נגדם, אבל יאמרו בהפך מאחר שנתן השם לנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו הנה אם כן אין ראוי שנתן מהשלל לאנשים אשר לא הלכו עמנו, כי האל יתברך נתן לנו השלל ולא להם, ואם כן מה הטענה הזאת אשר נתן דוד עליו השלום לשיתנו לאחיהם מהשלל? ועוד אקשה על זה בסוף הפרשה ממלחמת מדין (במדבר ל"א) שצוה השם יתברך למשה זה עצמו ששם דוד עתה לחק, ואיך לא זכרו בטענותיו? השאלה הששית במה שאמר עוד ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו, והנה המאתים איש אשר נשארו מעבור את נחל הבשור לא היו יושבים על הכלים לשיחלקו בשלל, אבל הם לחולשתם נשארו שמה ולא יכלו או לא רצו ללכת עם אחיהם, ואיך אם כן הכריח דוד לחלוק עמהם מהשלל? באמרו שהיה הדין ביושבים על הכלים שיחלקו בשלל, כי היושבים על הכלים היה ראוי שיקחו מהשלל לפי שלא נשארו כי אם כדי לשמרם, ובזה מהתועלת להולכים להלחם בשמירת כליהם, אבל המאתים איש לא נשארו לשמור הכלים, ולא היה מזה הדין ראוי שיחלקו בשלל ולא שישימהו אז דוד לחק, אם לא שישים חק בנשארים לחולשתם כאלה.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

ויקבצו פלשתים וגו'. זכר שהפלשתים קבצו את כל מחניהם להלחם עם ישראל, וישראל היו חונים ראשונה כי נתקבצו קודם שיתקבצו הפלשתים, (ב) ולכן כאשר ידעו הפלשתים שישראל כבר היו מקובצים היו עוברים סרניהם למאות ולאלפים, רוצה לומר שהיו עוברים סרני הפלשתים ועמהם מהמאות ומהאלפים מהאנשים, כי הסרנים לא היו מאות ואלפים אבל היו הולכים מאות ואלפים איש מהפלשתים עם כל א' מהם, ודוד ואנשיו היו עם אכיש באחרונה: